לדלג לתוכן

זליגת מלחמת האזרחים בסוריה ללבנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זליגת מלחמת האזרחים בסוריה ללבנון
מלחמה: מלחמת האזרחים בסוריה
תאריכים 17 ביוני 201128 באוגוסט 2017 (6 שנים)
מקום לבנוןלבנון לבנון סוריהסוריה סוריה
קואורדינטות 33°33′38″N 35°22′33″E / 33.5606°N 35.3758°E / 33.5606; 35.3758
תוצאה ניצחון לצבא סוריה ולצבא לבנון
הצדדים הלוחמים

נתמכים על ידי:





מיליציות פרו-סוריות:

נתמכות על ידי:


מיליציות אחרות:

  • המפלגה הקומוניסטית הלבנוניתהמפלגה הקומוניסטית הלבנונית LCP
  • פת"חפת"ח פת"ח
מפקדים
כוחות

לא ידוע

לא ידוע

מספר אבדות כללי:
כ-1,000 הרוגים ולמעלה מ-2,700 פצועים

מקרא: המצב בפברואר 2017
  בשליטת צבא לבנון
  בשליטת חזבאללה
  בשליטת תחריר א-שאם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זליגת מלחמת האזרחים בסוריה ללבנוןערבית: الحرب السورية في لبنان או הסכסוך בלבנון), מתייחסת לסדרת עימותים אלימים, פיגועים, וקרבות בהיקף קטן ובינוני שהתרחשו בשטח לבנון החל משנת 2011 במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, בעקבות כניסת כוחות של מורדים סונים מסוריה לאדמת לבנון במטרה להילחם במיליציות השיעיות המסייעות לבשאר אל-אסד בדיכוי האזרחים ובמלחמה בסוריה.

מלחמת האזרחים בסוריה שהחלה ב-2011 בעקבות האביב הערבי, ליבתה מחדש את האלימות העדתית בלבנון מימי מלחמת האזרחים בלבנון, מה שבא לידי ביטוי בכך שמוסלמים סונים רבים סייעו למורדים בסוריה מבחינה לוגיסטית או צבאית ומאידך שיעים רבים תמכו באסד מאחר שהמיעוט העלאווי השליט בסוריה נחשב כשלוחה של האסלאם השיעי. זליגת מלחמת האזרחים בסוריה ללבנון הביאה בעקבותיה אי שקט למדינה אשר בה יש מאבק פוליטי מתמיד בין שני גושים גדולים: מחנה ה-14 במרץ האנטי-סורי שנתמך בידי סעודיה, ומחנה ה-8 במרץ הפרו-סורי שמגובה בידי איראן. התנגשויות אלימות בין חמושים סונים לבין צבא לבנון החלו לראשונה בשנת 2011 בטריפולי והתפשטו גם לביירות, לצידון ולערים נוספות - מה שהוביל לפריסה מיידית של צבא לבנון בביירות ובצפון לבנון, ושיאם היה בכניסה ובהתבססות של לוחמי המדינה האסלאמית וג'בהת א-נוסרה בהרי קלמון ובפאתי ערסאל למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של צבא לבנון לעקור אותם מהאזור.

הכיבוש של שטחים לבנוניים המהווים איום על ריכוזי השיעים בלבנון, הוביל את ארגון הטרור חזבאללה השיעי שכבר לפני כן היה מעורב במלחמה בסוריה להשתלט על שטחים נרחבים בגבול סוריה-לבנון כדי להגן על אנשיו, וכן לחילופי אש כבדים בינו לבין המורדים הסורים. גורמים מסוימים בלבנון האשימו את חזבאללה בזליגה ובהחרפת הסכסוך בשל כך שהוא סייע לאסד במלחמה בסוריה נגד הרוב הסוני וגרם לפעולות נקם מצד המורדים הסורים. בשנת 2016, סך הנפגעים בלבנון מהסכסוך עמד על מאות הרוגים ולמעלה מ-2,000 פצועים. ב-28 באוגוסט 2017, לאחר קרב ממושך בין צבא לבנון והחזבאללה לבין ארגוני המורדים, הכוחות של דאעש ותחריר א-שאם נכנעו תמורת מעבר בטוח לשטחים שלהם בסוריה, ובכך הסתיימה זליגת מלחמת האזרחים בסוריה לשטחה של לבנון.

מאז מהפכת הארזים בשנת 2005 ונסיגת הכוחות הסוריים מלבנון, הגושים הפוליטיים בלבנון התחלקו בין הגוש האנטי-סורי הידוע כמחנה ה-14 במרץ לבין הגוש הפרו-סורי הידוע כמחנה ה-8 במרץ. ב-27 בפברואר 2011 בהשפעת אירועי האביב הערבי, מאות לבנונים הפגינו בעיר הבירה ביירות נגד השיטה הפוליטית בלבנון המערבת דת עם ממשל וכנגד חלוקת המשרות הפוליטיות ע"פ עדות, וקראו לרפורמות. ב-13 במרץ של אותה שנה, אלפי צעירים קראו לפירוק הנשק של חזבאללה בביירות ונגד עליונותו של החזבאללה השולט באמצעות נשקו על אורח החיים הפוליטי בדרום לבנון וניסיונותיו לפרק את בתי הדין והמשפט במדינה. עיקר ההפגנות היו נגד נג'יב מיקאתי שתומך בחזבאללה ונבחר להרכיב ממשלה לאחר שסעד חרירי כשל.

תחילת הסכסוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוחות של צבא לבנון נפרסים בטריפולי במהלך המהומות

עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, מחנה ה-14 במרץ בראשות תנועת זרם העתיד המוסלמית-סונית בעיקרה אשר מהווה בעלת ברית של הפלנגות הנוצריות, קראה לממשלת לבנון להעניק סיוע לצבא סוריה החופשית ונקיטת עמדה חזקה נגד המשטר הסורי של בשאר אל-אסד. הדרישה נדחתה על ידי מחנה ה-8 במרץ השיעי בראשות החזבאללה ובעלי בריתו כדוגמת אמל והזרם הפטריוטי החופשי. בחודש אוגוסט, הג'רוזלם פוסט דיווח כי מפגינים סורים שרפו בעקבות כך דגלים ותמונות של חסן נסראללה במספר מקומות בסוריה, ומפגינים תומכי הממשלה הסורית הגיבו בתליית פוסטרים של נסראללה. חזבאללה הודיע שהוא תומך ברפורמות בסוריה אך נגד התערבות של ארצות הברית בטענה שהיא מערערת ומשבשת את הנעשה בסוריה.

הידיעות על טבח של אסד במפגינים הסונים העלו את המתח הסוני-שיעי בלבנון, ובמקביל החלה עלייה במכירה של נשק בשוק השחור לצורך העברה למתקוממים בסוריה. ביום שישי ה-17 ביוני 2011, פרצו לראשונה עימותים אלימים בעיר טריפולי בין תושבי שכונת ג'בל מוחסן - בני המיעוט העלאווי בעיר הנאמן לנשיא סוריה בשאר אל-אסד, לבין חמושים סונים תושבי שכונת באב אל-טאבאנה - תומכי המורדים; במהלך העימותים נהרגו 7 (מתוכם חייל לבנוני אחד ופקיד מהמפלגה הדמוקרטית הערבית העלאווית) וכן נפצעו 59 אנשים. אירוע חמור זה העלה חשש כבד בלבנון שהמדינה תיגרר למלחמה בסוריה. הפוליטיקאי הלבנוני אקאד צאקר מתנועת זרם העתיד נחשד על ידי האוכלוסייה השיעית כמעורב בסיוע למורדים בסוריה. צאקר הכחיש בתחילה את מעורבותו אולם לבסוף הדבר נחשף על ידי עיתון אל-אח'באר הלבנוני באמצעות קלטות אודיו שהראו אותו מבצע עסקאות נשק עם המורדים הסורים. צאקר טעם לאחר מכן שהסרטים היו ערוכים וכי הוא סיפק למורדים רק חלב ושמיכות. ככל שחלפו החודשים, סונים רבים מטריפולי החלו לנהור לסוריה כדי לסייע למורדים, ורובם הצטרפו לשלוחת אל-קאעידה במדינה - ג'בהת א-נוסרה. במקביל, מספר הפליטים הסורים שברחו ללבנון גבר, ועד 13 בפברואר 2013 מספרם הגיע ליותר מ-182,938 פליטים. הצבא הלבנוני ניסה להתנער מהמלחמה בסוריה ללא נקיטת עמדה לטובת אף צד, וכן ניסה למנוע עימותים עדתיים בלבנון.

המהומות בערים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמדה של צבא לבנון בשכונת באב אל-טבאנה

טריפולי הייתה במשך שנים אחד ממעוזי ארגוני הטרור הסונים בלבנון כמו פתח אל-אסלאם וגדודי עבדאללה עזאם. חילופי האש הראשונים ב-17 ביוני 2011 בטריפולי היוו את הפתיחה לסכסוך הסוני-שיעי בלבנון. בין 10 ל-11 בפברואר 2012, נהרגו כ-3 אנשים בלחימה בשכונות טריפולי ג'בל מוחסן העלאווית ובאב אל-טבאנה הסונית ו-4 אנשים נפצעו במהלך עימות בין תומכי האופוזיציה הסורית לבין תומכי אסד. ההתערבות של צבא לבנון הביאה לפציעת 6 חיילים. ב-29 באפריל, חיל הים הלבנוני החרים משלוח גדול של נשק ותחמושת מאניית מכולות שיעדה הסופי היה נמל טריפולי בצפון לבנון. הספינה הגיעה ללבנון מלוב, והוערך שהנשק יועד עבור המורדים בסוריה. במאי 2012, מעצרו של מנהיג סוני-סלפי שאדי מאוולאווי באשמת תמיכה בטרור, הוביל לסבב לחימה חדש בין הסונים לעלאווים בטריפולי. 4-2 אנשים נהרגו כאשר הלחימה פרצה בליל ה-12 במאי. באותו ערב, תועד לראשונה שימוש ברקטות RPG ורימוני יד בסכסוך בין השכונות. חיילים לבנונים פתחו באש לעבר הפגנה של סונים במחאה על מעצרו של שאדי בעת שהללו התקרבו למשרדי המפלגה הלאומנית הפרו-סורית. במהלך האירוע נהרגו 3 אזרחים סונים וקצין צבא אחד.

כתבה של קול אמריקה על חילופי האש הקשים בין שכונות ג'בל מוחסן ובאב אל-טבאנה

חילופי אש נמשכו בין השכונות על בסיס קבוע מ-14 ל-18 במאי ובמהלכם נהרגו 29 אנשים ונפצעו כ-108. צבא לבנון ספג הרוג ופצוע אחד במהלך ההתערבות שלו. ב-20 במאי, איש דת סוני בכיר בשם אחמד עבד אל-וחיד נורה בטעות למוות על ידי צבא לבנון לאחר שלא הספיק לעצור במחסום צבאי. מותו גרר הפגנות רבות שבהם המפגינים שרפו צמיגים בוערים על הכבישים, וחמושים מתנועת זרם העתיד פתחו בירי על יריבים מתנועה אחרת בשכונת טארק ג'דידה בביירות והרגו 3 מהם - מה שהוביל למתח ביטחוני גדול בעיר הבירה. בעקבות הירי באיש הדת הצבא עצר לחקירה 22 מחייליו. ב-22 במאי שאדי מאוולאווי שוחרר. המפגינים הסונים לא הסתפקו בכך, ואיימו שההפגנות שלהם תתפשטנה בכל רחבי לבנון אם הצבא לא ישחרר 180 אסלאמסטים שנעצרו במהומות ב-2007. הצבא נפרס מספר פעמים בביירות בעקבות חילופי אש קלים בעיר. בין ה-30 במאי ל-27 ביולי, העימותים המשיכו בטריפולי והותירו אחריהם 17 הרוגים ו-60 פצועים. צבא לבנון נכנס להפריד בין השכונות והכריז על הפסקות אש ללא תועלת ובמהלך העימות נפצעו מספר חיילים ושוטרים. ב-16 ביוני, פלסטיני אחד נהרג ו-8 נוספים נפצעו בעימותים עם צבא לבנון במחנה הפליטים נהר אל-בארד הסמוך לטריפולי. ב-18 ביוני, שני פלסטינים נהרגו ויותר מ-10 נפצעו במחנה, ופלסטיני אחר נהרג במחנה הפליטים עין אל חילווה על ידי צבא לבנון. כן היו הפגנות לא אלימות במחנות פליטים פלסטינים אחרים שבהם היו תומכים רבים של המורדים בסוריה. ב-9 באוגוסט, המשטרה הלבנונית עצרה את השר לשעבר מישל סמאחה, שהואשם מאוחר יותר על הצתת הסכסוך העדתי במדינה באמצעות "פעולות טרור" מטעם ממשלת סוריה. בית המשפט הלבנוני דן גם גורמים בצבא הסורי שלא בפניהם. על פי הדיווחים סמאחה הודה בתכנון וביצוע פיגועים בצפון לבנון, אך מחנה ה-8 במרץ דחה זאת בטענה שמדובר בעלילה של מחנה ה-14 במרץ. מ-20 עד 24 באוגוסט, נהרגו 13 אנשים ונפצעו כ-100 בעימותים בין השכונות הנזכרות, וחיילי הצבא הלבנוני שנפרסו בתוך השכונות נאלצו לסגת לאחר שספגו 25 פצועים - מה שהוביל לראשונה לכניסת טנקים לשכונות. מספר חנויות בבעלות עלאווית הוצתו.

צבא לבנון מפגין נוכחות לאחר עימותים בטריפולי ב-2012

ב-19 באוקטובר 2012, פיצוץ מכונית תופת בביירות הוביל להריגת 8 אנשים, בהם ויסאם אל-חסן ראש לשכת המודיעין של כוחות ביטחון הפנים; כן נפצעו בפיגוע 78 אנשים והיה זה הפיגוע הגדול בבירה מאז 2008. ההתנקשות הובילה לתסיסה אלימה של מחנה ה-4 במרץ בטענה שסוריה אחראית לפיגוע שכן אל-חסן היה אחראי לחקירת מעורבות הממשלה הסורית והחזבאללה ברצח רפיק אל-חרירי. חמושים סונים הקימו מחסומים מאוישים ובדקו את הזהות העדתית של העוברים ושבים. סעד אל-חרירי האשים ישירות את הסורים בפיגוע ותנועת זרם העתיד קראה לראש הממשלה נג'יב מיקאתי להתפטר מיד. באותו יום השייח' של תנועת האיחוד האיסלמי - עבד אל-ראזאק אל-אסמר, נהרג בטריפולי כאשר חמושים תומכי חרירי השתלטו על שכונות בעיר והתעמתו עם חברי המפלגה הסורית הסוציאלית-לאומית. בין 21 ל-23 באוקטובר, פרצו שוב עימותים אלימים בין שכונות באב אל-טאבנה לג'בל מוחסן בטריפולי במקביל למהומות של תומכי חרירי בשכונת טארק אל ג'אדידה, מה שהוביל ל-10 הרוגים ול-65 פצועים. ב-24 באוקטובר, מפגינים של תנועת זרם העתיד התעמתו עם צבא לבנון. ב-30 בנובמבר 2012, בין 14 ל-20 פעילים סונים שהיו בדרכם ללחום בסוריה לצד המורדים, נהרגו במארב טול קאלאקה בצפון לבנון בקרבת הגבול הסורי. בין ה-4 ל-6 בדצמבר, נהרגו לפחות 12 בני אדם ונפצעו כ-73 בעימותים כבדים בעיר אשר התעוררו בעקבות המארב. ב-18 בינואר 2013, שיירה של השר פייסל כראמי הותקפה בטריפולי ידי המפגינים שדרשו את שחרורם של האיסלאמיסטים הכלואים באשמת שייכות לארגון הטרור פתח אל-אסלאם. ב-20 במרץ 2013, נהרג אדם אחד ונפצעו ארבעה - ביניהם שני חיילים לבנונים. צבא לבנון הצליח להציל את ששת העלאווים שנחטפו. בין 19 ל-20 במאי 2013, נהרגו שני אזרחים ושני חיילים לבנוניים נהרגו. ב-22 במאי נהרגו 12 בני אדם. צבא לבנון נכנס שוב לעיר ב-23 במאי, ובמהלך הלילה נהרגו עוד שישה אנשים כשלראשונה נעשה שימוש בפצצות מרגמה. ב-26 במאי נהרגו 31 אנשים כשחילופי האש כללו כבר באופן תדיר רקטות RPG. כוחות צבא לבנון פשטו על שכונת ג'בל מוחסן ועצרו לחקירה מנהיג מקומי אך לא ביצעו פשיטות דומות בבאב אל-טאבנה. ב-23 באוגוסט 2013, התרחש פיגוע גדול בטריפולי שבו נספו 47 אנשים ונפצעו למעלה מ-500. ב-20 בפברואר 2014, עבדול רחמן דיאב, פקיד במפלגה הדמוקרטית הערבית, נורה למוות במכוניתו בטריפולי. העימותים נמשכו ברחבי צפון לבנון בין 24 באוקטובר ל-5 בנובמבר 2014, ונרגעו באופן כללי בטריפולי. ב-10 בינואר 2015, תשעה בני אדם נהרגו ויותר מ-30 נפצעו כאשר שני מחבלים מתאבדים פוצצו עצמם בבית קפה הומה אדם בשכונת ג'בל מוחסן - לאחר שנה של רגיעה בעיר. ג'בהת א-נוסרה נטל אחריות על הפיגוע.

כתבה של קול אמריקה על הזליגה של מלחמת האזרחים בסוריה ללבנון

לאחר פיגוע התופת בביירות שכוון נגד ראש המודיעין של הכוחות לביטחון פנים וחילופי אש קלים בין תומכי חרירי לתומכי חזבאללה, המצב בביירות הפך למתוח מאוד. הלך הרוח בעיר הושפע רבות מהנעשה בטריפולי. ב-26 במאי 2013 פגעו שתי רקטות בדרום ביירות בשטח שנשלט על ידי חזבאללה, תוך פציעת 5 אנשים וגרימת נזק לרכוש ולבתים. המורדים הסורים נטלו אחריות למעשה והודיעו שזו נקמה על המעורבות של חזבאללה בכיבוש קוסייר מידי המורדים.

ב-9 ביולי 2013, התפוצצה מכונית תופת בפרוור[דרושה הבהרה] המהווה מעוז של חזבאללה בדרום ביירות, ופצעה 53 בני אדם. ההתקפה בוצעה ביום הראשון של הרמדאן והחריפה את המתח הסוני-שיעי. ב-15 באוגוסט 2013, התפוצצה מכונית תופת בביירות, וגרמה להריגת 24 אנשים ולפציעתם של למעלה מ-200. גדודי עיישה, נטלו אחריות לפיצוץ והודיע שהפיגוע כוון נגד חזבאללה. בחודש יולי 2013, נמנע פיגוע טרור גדול של ארגון אל-קאעידה התומך במורדים סוריים בעקבות אזהרה של ה-CIA לגורמים ביטחוניים בלבנון. על פי הדיווחים הוכנו כ-7 טון חומרי נפץ ומחבלים מתאבדים לפגיעה במעוז החזבאללה בדרום ביירות.

ב-19 בנובמבר 2013, בוצעו שני פיגועי התאבדות מול השגרירות האיראנית בביירות, בהם נהרגו לפחות 23 אנשים, ונפצעו יותר מ-160. ארגון גדודי עבדאללה עזאם נטל אחריות על הפיגוע.

ב-4 בדצמבר 2013, חסאן א-לקיס - מפקד צבאי בכיר של החזבאללה נהרג בדרום ביירות לאחר שחמושים ירו לעברו עם אקדחים שעליהם מורכבים משתיקי קול. קבוצת מורדים סונים לבנונית נטלה אחריות על ההתנקשות, בכנותה את אל-קיס כ"אדריכל הטבח בקוסייר". ב-27 בדצמבר 2013, מכונית תופת פגעה בשיירה של מוחמד שטח - שר האוצר הלבנוני לשעבר במרכז ביירות. בפיצוץ נהרגו 8 ונפצעו 70.

מחסומים מאולתרים של צבא לבנון בניסיון להרגיע את המהומות

ב-2 בינואר 2014, התפוצצה מכונית תופת בפרוור חארת חריכ של ביירות, הנחשב למעוז חזבאללה. והרגה לפחות 5 אנשים. ב-19 בפברואר 2014, פיגוע התאבדות התרחש במרכז התרבותי של איראן בביירות, בו נהרגו לפחות שבעה בני אדם. בין ההרוגים, בנוסף למתאבדים היו ארבעה אזרחים וקצין צבאי. גדודי עבדאללה עזאם נטלו אחריות על הפיגוע. ב-12 בנובמבר 2015, התרחשו הפיגועים בביירות; שני מחבלים מתאבדים התפוצצו ברובע בורג' אל-ברג'נה, המזוהה עם חזבאללה. בפיגועים נהרגו 43 בני אדם ונפצעו 239. ארגון המדינה האסלאמית נטל אחריות על הפיגועים. אלה היו הפיגועים החמורים ביותר בביירות מאז שהסתיימה מלחמת האזרחים בלבנון. בימים שלאחר הפיגועים עצרו כוחות ביטחון הפנים של לבנון כעשרה חשודים, רובם סורים, במחנה פליטים פלסטינים בבורג' אל-ברג'נה.

איש הדת הסוני השייח' אחמד אל עסיר ותומכיו, התבצרו בשכונות בעיר צידון במחאה על החזקת נשק על ידי ארגון החזבאללה. אירוע זה הוביל להתנגשויות בין תומכי עסיר לחברי הארגון הנאצריסטי העממי. ב-8 באוגוסט 2012, נערכו חילופי אש בין תומכים ויריבים של עסיר במהלכם נפצעו 5 אנשים. ב-11 בנובמבר 2012, שלושה בני אדם נהרגו וארבעה אחרים נפצעו לאחר שתומכים סלפיים של עסיר התעמתו עם תומכי חזבאללה בעיר צידון. עסיר הודיע שאת חזבאללה יהיה ניתן להשקיט רק באמצעות דם. ב-3 בינואר 2013, אדם אחד נהרג ושלושה נפצעו במהלך עימותים בין ארגון הנאצריסטי העממי המזוהה עם חזבאללה לבין תומכי אסיר במהלכם נהרג אדם אחד.

בתחילת יוני 2013, פרצו עימותים בפרבר של צידון בין הכוחות הנאמנים לעסיר לבין כוחות חזבאללה. ב-23 ביוני 2013, פרצו קרבות קשים בין הצבא הלבנוני לבין החמושים של עסיר. למחרת, צבא לבנון פתח במבצע לטיהור צידון ובמהלכו נהרסו לפחות 4 נגמש"ים וכן מספר רכבי צבא אחרים. הקומנדו של צבא לבנון תפס קומפלקס שהיה בשליטת החמושים של עסיר, ולפי הדיווחים עסיר נמלט משם זמן קצר קודם לכן. 62 תומכי עסיר נעצרו. בסך הכל, לפחות 50 בני אדם נהרגו במהלך הלחימה. מתוכם 18 חיילים לבנונים, 20 - 40 חמושים, ארבעה לוחמי חזבאללה ושני אזרחים. בקרבות בעיר נפצעו 128 חיילים לבנונים, 60 חמושים של עסיר, מעל 50 אזרחים ו-15 לוחמי חזבאללה.

החטיפות ב-2012

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2012, מורדים סורים חטפו 3 פעילים פרו סורים בכפר זיתא בלבנון בסמוך לגבול הסורי. בתגובה לכך, צבא סוריה חטף 60 פועלים סונים בסוריה - מה שהוביל לעסקת חילופי שבויים. ב-22 במאי, נחטפו לפחות 16 עולי רגל שיעים לבנונים על ידי צבא סוריה החופשית (FSA) בחלב. FSA הכחיש את אחריותו לחטיפה, והחוטפים שזהותם אינה ידועה הצהירו שהם ישוחררו רק אם לבנון תכיר באופוזיציה הסורית. בסוף מאי, שני חקלאיים לבנונים נחטפו על ידי פרו-סורים והובלו לסוריה. ריפעת עיד מהמפלגה הדמוקרטית הערבית שימש כגורם מתווך בשחרורם. בחודש יוני נחטפו מספר אנשים בתגובה לחטיפות אחרות. ב-25 באוגוסט, נחטף לראשונה אזרח זר מכווית בבקעת הלבנון. האופי הפוליטי של החטיפה לא היה ידוע. השבט השיעי אל-מג'דאד חטף קבוצה של 20 אנשים בתואנה שהם מה-FSA (אף על פי שבפועל רובם היו טורקים), זאת בתגובה לחטיפה של אחד משבטם על ידי ה-FSA ב-13 באוגוסט; חלקם שוחררו מאוחר יותר לאחר שהתברר שהם אינם משתייכים ל-FSA. כתוצאה מגל החטיפות, סעודיה, טורקיה, קטר ומדינות אחרות במפרץ הפרסי הזהירו את אזרחיהן מנסיעות ללבנון. חסן נסראללה אמר שהמצב יוצא מכלל שליטה וגרר ביקורת על ארגונו שאחראי לזליגה של המלחמה בסוריה לשטחה של לבנון.

עימותים בגבול סוריה-לבנון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנה הראשונה של מלחמת האזרחים בסוריה, המורדים הצליחו לכבוש עיירות אסטרטגיות בגבול סוריה-לבנון כמו זבדאני וקוסייר. המורדים ניצלו את הגבול הלבנוני להעברת נשק מהאוכלוסייה שתומכת בהם בלבנון. חזבאללה שהחל לעזור למשטרו של אסד בתחילה עם יועצים צבאיים ולבסוף עם גדודים שלמים של לוחמים, היה חשוף מעתה לפגיעות מצד המורדים הסורים שתיעבו את הארגון בשל מעורבותו בדיכוי האוכלוסייה הסונית בסוריה. בתחילת קיץ 2012, לראשונה שני לוחמי חזבאללה נהרגו בהיתקלות עם המורדים הסורים ששהו בשטח לבנון. ב-17 בספטמבר, מטוסים של חיל האוויר הסורי התקיפו מטרות מגובה של 500 לתוך שטח לבנון ליד העיירה ערסאל בטענה שהן מכוונות נגד מורדים. בעקבות התקיפה בשטחה של לבנון מישל סלימאן ביקש לפתוח בחקירה. ב-22 בספטמבר, קבוצת לוחמי צבא סוריה החופשית תקפו מעבר גבול ליד העיירה ערסאל - פלישה שנייה של גורם זר בתוך שבוע. הקבוצה נרדפה על ידי צבא לבנון בגבעות שבגבול ונעצרה, אך שוחררה לאחר מכן בלחצם של גורמים מקומיים. מישל סלימאן שיבח את הפעולות שננקטו על ידי צבא לבנון כאמצעי לשמירה על הנייטרליות של לבנון. סוריה קראה שוב ושוב לנקיטת סנקציות על המורדים שלטענתה מסתתרים בעיירות בגבול סוריה-לבנון. ב-11 באוקטובר התרחשה זליגה של פגזים לעבר השטח הלבנוני. במהלך החודש, חסן נסראללה הכחיש שארגונו נלחם לצד הצבא הסורי, אך טען שהם מאבטחים כפרים לבנונים מפני המורדים.

ב-1 בפברואר 2013, חיילים לבנונים התעמתו עם חמושים סלפיים בערסאל ליד הגבול הסורי, כאשר ניסו לעצור חשודים בטרור. שני חיילים נהרגו ושמונה נפצעו. החמושים הביאו את גופות החיילים אל כיכר העיר וחגגו שם. זמן קצר לאחר מכן, חמושים תקפו חיילים לבנונים במחסום צבאי בבקעת הלבנון, הרגו שני חיילים והותירו אחריהם חייל גוסס. החמושים נמלטו בחזרה לתוך סוריה. שלושה חשודים, סורי שני לבנונים, נעצרו בהמשך. מספר ימים לאחר מכן, יותר מתריסר רקטות ופצצות מרגמה נורו מסוריה לאזור בעלבכ שנחשב למעוז חזבאללה. ב-2 ביוני 2013, נהרגו לפחות 12 מורדים סורים במארב עין אל-ג'אווז של חזבאללה. זמן מה לאחר מכן נורו 9 רקטות ופצצות מרגמה לעבר בניינים באזור אקאר בלבנון. ב-12 ביוני 2013, מסוק של צבא סוריה ירי טילים רקטות לעבר העיירה ערסאל ונפצעו מספר אנשים. ב-16 ביוני, ארבעה גברים שיעים מהכפרים הסמוכים נהרגו תוך כדי שנהגו סמוך לערסאל. במהלך חודש יוני 2013 נורו סך הכול 18 רקטות ופצצות מרגמה שפגעו בעיירה בעלבכ וגרמו לשינוי מיקומו של הפסטיבל הבינלאומי בבעלבכ. ב-16 ביולי 2013, שיירה של חזבאללה שנסעה סמוך לגבול הסורי הופצצה על ידי ג'בהת א-נוסרה וכתוצאה מכך נהרג לוחם אחד ונפצעו שלושה. ב-14 בנובמבר 2013, שני מסוקי צבא סוריים חצו את הגבול ללבנון וירו תשעה טילים על פרברי מגורים בערסאל. ב-23 בדצמבר 2013, דווח כי לפחות 32 חמושים של ג'בהת א-נוסרה נפלו במארב של חזבאללה בלבנון. האירוע היה אחד המפגשים הקטלניים בין המורדים וחזבאללה מאז תחילת המלחמה בסוריה. ב-16 בינואר 2014, מחבל מתאבד התפוצץ במעוז של החזבאללה בעיר הרמל. 3 בני אדם נהרגו, כולל המחבל, ו-26 נפצעו. יום לאחר מכן נורו רקטות על העיר וגרמו לנפגעים במקביל לשיגור רקטות לעבר מטרות בערסאל. ב-24 בפברואר 2014, התרחשה בבעלבכ תקיפת שיירת נשק סורית שיועדה לחזבאללה - כנראה על ידי חיל האוויר הישראלי.

תחילת הלחימה בהרי קלמון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי קלמון בגבול סוריה-לבנון שימשו את המורדים הסורים כאזור מושלם לאספקת נשק מלבנון וכן כבסיס עורפי לפעולות סביב דמשק. המורדים היוו איום הן לצבא הסורי שמחסני התחמושת הענקיים שלו בחומס היו סמוכים מדי לאזור והן עבור החזבאללה בשל קרבת ההרים לישובי השיעים בבקאע והחשיבות האסטרטגית שלהם. נוסף על כך המורדים תקפו שיירות נשק ולוחמים של חזבאללה שחלפו באזור. מספרם של המורדים הסורים משני צידי הגבול הגיע לכ-10,000 לוחמים מה שחידד את הסכנה הנשקפת מהם בעיני אסד ונסראללה. ב-15 בנובמבר 2013, חיל האוויר הסורי פתח במתקפה אווירית כבדה על מעוזי המורדים משני צידי הגבול כשבמקביל אלפי לוחמי חזבאללה פתחו במתקפה קרקעית משטח לבנון שנמשכה חודשים רבים כדי לכבוש לגמרי או באופן חלקי את הערים הסוריות הסמוכות לגבול לבנון: קארָה, יברוד, זבדאני, סיידנאיה, א-נַּבֶּכּ ועוד. לאחר קרבות ממושכים בכל האזור שערכו למעלה משנה, המורדים הסורים נדחקו בלבנון לאזור קטן באופן יחסי, כאשר חזבאללה השתלט לראשונה בפומבי על שטחים לבנוניים והניף שם את דגלו - כדי למנוע מהמורדים לכבוש אותם בחזרה. הקרבות הרציניים נמשכו עד סוף ינואר 2014 כאשר המורדים מכותרים בשטחה של לבנון ונדחקים מהאזורים שבשליטתם בצד הסורי. למרות הניצחונות של חזבאללה, המאמצים לסלק את הג'יאהדיסטים לחלוטין מהרי קלמון לא הצליחו באותה עת. סך האבדות של המורדים עמד על כ-930 לוחמים, בעוד שאבדותיו של חזבאללה אינן ידועות אך יש המעריכים שמודבר בעשרות. צבא לבנון לא נטל חלק בקרבות.

הקרב על ערסאל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הנוכחות של המורדים בהרי קלמון, במהלך 2012 ו-2013, כוחות של מורדים סורים שונים כבשו שטחים ריבוניים של לבנון בהרי מול הלבנון בגבול הסורי-לבנוני. מחמת הטופוגרפיה המורכבת באזור, המאמצים לסלקם משם לא נחלו הצלחה. בעוד שארגוני המורדים "המתונים" יחסית כצבא סוריה החופשית וצבא האסלאם מהחזית האסלאמית התבססו באזור כדי לנקום בחזבאללה, ג'בהת א-נוסרה לחמה תדיר גם בצבא לבנון והיא הפכה במהירות לגורם הדומיננטי באזור. הגעתה של תגבורת לוחמים של דאעש בדצמבר 2014, הובילה לגל של עריקות מהצבא הסורי החופשי לדאעש כך שהיא הייתה מהכוחות החזקים בגזרה. ג'בהת א-נוסרה הקימה עם דאעש ברית טקטית עם מטרות משותפות. בעת כניסתה של המדינה האסלאמית למערכה בעיראק ובסוריה, היא טרם הסתכסכה עם שאר הארגונים ולחמה לצידם במשותף. עלייתם של הגורמים הג'יהאדיסטים בגבול הסורי-לבנוני הפכה לאיום קיומי עבור לבנון ובמיוחד עבור החזבאללה שתומכיו השיעים גרים בבקאע הסמוכה לסוריה. עם בשנים הראשונות היה מדובר יותר ב"זליגה" של ירי ובתקיפות קטנות, משנת 2014 לבנון עמדה בפני סכנה להצטרפות לכאוס בסוריה ובעיראק בעקבות כניסתו של דאעש לשטח לבנון. העיירה ערסאל שבאזור הרי קלמון, היא העיירה הגדולה ביותר הסמוכה לגבול הסורי, ובשל חשיבותה האסטרטגית התרחשו בה תדיר חילופי אש בין המורדים שחדרו אליה לבין צבא לבנון.

ב-2 באוגוסט 2014, לאחר שכוחות הביטחון הלבנונים עצרו את מפקד חזית א-נוסרה באזור, כ-700 לוחמים של המדינה האסלאמית וג'בהת א-נוסרה פתחו בהתסערות על העיירה ערסאל שהחלה בתקיפת תחנת המשטרה בעיר ושביית 16 שוטרים. החמושים השתלטו במהירות על שכונות רבות בעיר וצבא לבנון פתח במתקפה חזקה באמצעות חיל האוויר על מעוזיהם שהובילו למותם של 30 לוחמים ג'יהאדיסטים. בנוסף נהרגו 16 לוחמים ושני אזרחים יחד עם פציעת 25 חיילים ולקיחת 13 חיילים בשבי על ידי הג'יהאדיסטים. במהלך 5 הימים הבאים העיר הפכה לזירת קרב רצחנית כשהקומנדו הלבנוני נטל חלק נרחב בהשתלטות על מבנים, ובסופה כוחות חזית א-נוסרה ודאעש נסוגו מהעיר. האבדות במתקפה הסתכמו בלא פחות מ-60 ג'יהאדיסטים הרוגים, 20 הרוגים ו-85 פצועים לצבא לבנון וכ-42 אזרחים הרוגים. לוחמי דאעש וא-נוסרה שנסוגו מהעיר, נערכו מחדש באזורים שבשליטתם בגבול סוריה-לבנון והופצצו שם על ידי חיל האוויר הסורי. הקרב על ערסאל היה בין האירועים החמורים ביותר שהתרחש בלבנון כתוצאה ממלחמת האזרחים בסוריה.

עימותים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפה המציגה את שיא השליטה של שטחי המורדים בהרי קלמון בגבול סוריה-לבנון (בירוק), ואת כיבוש השטחים על ידי צבא סוריה וצבא לבנון (בחיצים אדומים) לפי תאריך.

לאחר כישלון המתקפה על ערסאל, המדינה האסלאמית וג'בהת א-נוסרה המשיכו לשמור על דריסת רגל באזורים ההרריים והטרשיים שבאזור. ב-25 באוגוסט 2014, למעלה מ-20 סיעות של FSA התמזגו ליצירת ברית חזקה במקביל להקמת ברית בין צבא האסלאם, אחראר אפר-שאם, לגיון אלרחמן ועוד. ב-4 בינואר 2015, דאעש כבשו את כפר פליטה הלבנוני, אך חזבאללה בסיוע צבא סוריה כבשו אותו חזרה. ב-23 בינואר 2015, צבא לבנון סגר את מעבר גבול בעקבות עימות עם המורדים שבמהלכו הם כבשו בסיס לבנוני. בסוף ינואר 2015, המדינה האסלאמית הודיעה על כוונתה לחזק את עמדותיה באזור קלמון, על מנת לבצע פעולות טרור עתידיות בלבנון וכן שהשייח' אחמד עסיר מתמנה לאמיר של דאעש בלבנון. הלחימה בהרי קלמון ובערסאל המשיכה להתרחש בשנת 2015 ללא תפנית ממשית, כשכל צד תוקף את השני באמצעות מארבים אחת לכמה זמן. המורדים הקימו באזור רשת של מנהרות ובונקרים לקראת מתקפות אפשריות של חזבאללה - מה שהפך את שחרור האזור מפני המורדים למשימה קשה ביותר.

בסוף אפריל, סדרה של תקיפות אוויריות של חיל האוויר הישראלי התרחשה באזור הרי קלמון ובמהלכו הותקפו מטרות ומחסנים ונהרגו חיילים סורים ומספר לוחמי חזבאללה. לאחר תקופה ממושכת של חוסר הכרעה בהרי קלמון, חזבאללה החליט להתמקד בניתוק הג'יהאדיסטים מכל דרכי האספקה והגישה לערים לבנוניות או סוריות בשל המחיר היקר שיגבה מהארגון בניסיון לכבוש את השטחים הללו. המורדים מצידם ממשיכים בביצוע מארבים ללוחמי חזבאללה ובהתבצרות בשטח שנכבש על ידם. ביוני 2015, חוסל בכיר בחזבאללה - ע'סאן פקיה, על ידי המורדים בקלמון. צבא לבנון הודיע כי עד לחודש יוני 2016, חוסלו כ-500 חמושים של דאעש וג'בהת א-נוסרה ונשבו 700 בגבול סוריה לבנון.

סיום הלחימה בהרי קלמון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 22 ביוני 2016, הצבא הלבנוני והחזבאללה הצליחו להשיג שליטה על 95% מהשטח של המורדים, נותרו רק 50 קמ"ר שנשלטו על ידי דאעש ותחריר א-שאם. העימותים היומיומיים נמשכו בעיקר סמוך לעיירה ערסאל. מסוף 2016 ועד תחילת 2017, התרחשו עימותים פנימיים בין דאעש לתחריר א-שאם על השליטה באזור, שהחלישו היטב את שני הארגונים. ב-21 ביולי 2017, צבא סוריה, החזבאללה ובהמשך גם צבא לבנון, פתחו במבצע צבאי משותף משני צידי הגבול לחסל אחת ולתמיד את הנוכחות הג'יהאדיסטים באזור. מסוף יולי ועד סוף אוגוסט, התנהל משא ומתן עם כוחות דאעש ותחריר א-שאם על הפסקת אש תמורת פינוי בטוח לשטחים שלהם בעומק סוריה. כוחות תחריר א-שאם נכנעו ופונו למעוז המורדים באידליב, בעוד שכוחות דאעש פונו למדבר הסורי ובהמשך הגיעו לאבו כמאל שנשלטה באותה עת על ידי הארגון. לאחר הפינוי, צבא לבנון החזיר לעצמו את השליטה המלאה על לבנון לראשונה מזה שש שנים, והמלחמה באזור הסתיימה רשמית.

22 מאי 2012, סגן מנהיג חזבאללה, שייח נעים קאסם מסר את תנחומיו של נסראללה למופתי הסוני מוחמד רשיד קבאני לנוכח ההרוגים בטריפולי. תנועת זרם העתיד קראה לראש הממשלה נג'יב מיקאתי להתפטר מיד, בטענה שממשלתו הראתה חוסר יכולת לשמור על ביטחון המדינה. המנהיג הלבנוני סמיר ג'עג'ע האשים את חזבאללה בחימוש ואימון של קבוצות בטריפולי.

ב-12 באוקטובר 2012, מזכ"ל חזבאללה - חסן נסראללה הכחיש שהארגון נלחם בסוריה, אך על פי הדיילי סטאר הוא הודה שהם סייעו לאסד לשמור על 23 כפרים שיעים בעלי אזרחות לבנונית.

בחודש אוגוסט 2012, ראש הממשלה נג'יב מיקאתי, יליד טריפולי, מסר ש"בעקבות המאמצים לגרור את לבנון יותר ויותר לתוך הסכסוך בסוריה, מה שנדרש הוא שיתוף פעולה בין המנהיגים...כדי להגן על לבנון מפני הסכנה, והוא קרא לקהילה הבינלאומית לסייע ולמנוע מלבנון להפוך לתיאטרון נוסף של המלחמה בסוריה.

כתבה של קול אמריקה על התגובה האמריקנית למהומות בלבנון

המלחמה בסוריה הגבירה את הקיטוב בין המחנות היריבים בלבנון. מחנה ה-14 במרץ האשים את ממשלת סוריה בניסיון לגרור את לבנון לבעיה שלה. מנגד, ריפעת עיד - ראש המפלגה הדמוקרטית הערבית, קרא לחזרה של הצבא הסורי לטריפולי כדי להטיל ביטחון בעיר והצעתו נדחתה על ידי ראש הממשלה נג'יב מיקאתי. מחנה ה-14 במרץ ארגן גם הפגנה שבה קרא לגירוש השגריר הסורי במחאה על הטבח בסוריה. אף על פי שהקואליציה של ממשלת לבנון במהלך זמן זה הייתה ממחנה ה-8 במרץ הפרו-סורי, גורמים מתונים בה התרחקו מתמיכה באסד, וחלק מהם גיששו אחר בריתות עם המחנה היריב. וליד ג'ונבלאט - מנהיג דרוזי לבנוני וראש המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית, נקט עמדה נגד אסד אף על פי שבעבר היה בעל בריתו. הגדילה במספר הפליטים הסורים בלבנון הביאה לחששות שהמערכת הפוליטית במדינה המבוססת על העדתיות תלך ותתערער. מספר מפלגות שנחשבו בעבר לתומכות אסד הסכימו עם מחנה ה-14 במרץ לניתוק הקשרים בין המדינות.

ב-25 במאי 2013, נסראללה הודיע שחזבאללה נלחם במלחמת האזרחים בסוריה נגד קיצונים אסלאמיים ושהארגון לא יאפשר לחמושים סורים להשתלט על שטחים בסוריה הגובלים בלבנון. בנאום טלוויזיוני, הוא אמר: "אם סוריה תיפול על ידי אמריקה, ישראל והתכפירים, האנשים באזורנו ייכנסו לתקופה חשוכה".

מנהיגי מחנה ה-14 במרץ ואישים לבנונים בולטים אחרים קראו לחזבאללה לסיים את מעורבותו בסוריה כדי לא לערב את לבנון במלחמה לא לה. סובחי אל-טופיילי, ממנהיגי חזבאללה לשעבר שנוקט כיום בגישה ביקורתית כלפי הארגון - אמר: "חזבאללה לא צריך להגן על משטר פושע שהורג את האנשים שלו ומעולם לא הגן על הפלסטינים". הוא הוסיף ש"לוחמי החזבאללה שהורגים ילדים ומפחידים אנשים והורסים את בתיהם בסוריה שילכו לעזאזל". קבוצות שיעיות וסוניות ביקשו מחזבאללה "לא לפתוח חזית עם העם הסורי וגרירת לבנון למלחמה בהם". וליד ג'ונבלאט, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית, קרא לצמצם את מעורבות חזבאללה בממשלה וטען כי "חזבאללה נלחם בתוך סוריה עם הוראות מאיראן". הנשיא המצרי מוחמד מורסי - איש האחים המוסלמים - גינה את חזבאללה ואמר ש"אין לחזבאללה מקום בסוריה".

  • או"םאו"ם האו"ם: ב-21 במאי 2012, מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון ביקש להרגיע את הרוחות לאחר עימותים ב-22 באוגוסט 2012, וסגנו לעניינים פוליטיים ג'פרי פלטמן, תיאר את המצב בלבנון כ"מסוכן" בפגישה של מועצת הביטחון, והזהיר כי הידרדרות בסוריה עשויה לפגוע ביציבות של לבנון.
  • רוסיהרוסיה רוסיה: ב-23 במאי 2012, שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב אמר כי יש איום ממשי שהעימות בסוריה יגלוש ללבנון.
  • ערב הסעודיתערב הסעודית סעודיה: ב-23 במאי 2012, המלך עבדאללה כתב לנשיא לבנון, מישל סולימאן שהוא מודאג מהאלימות האחרונה בטריפולי, ובעיקר מהאופי העדתי של האלימות.
  • ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית: ב-25 במאי 2012, מזכירת המדינה הילרי קלינטון קראה לאיפוק ואמר כי ארצות הברית מודאגת שהתסיסה בסוריה תתרום לחוסר היציבות בלבנון. בחודש מאי, השגריר האמריקני מאורה קונלי נפגש עם ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי והביע את דאגתו בעקבות המצב הביטחוני בטריפולי וכן שיבח את המאמצים של הממשלה להרגיע את הרוחות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]